"אני בחורה שנותנת"
אני בחורה שנותנת. מסובבת את הבגדים מעל הראש, זורקת אותם באוויר והם נוחתים בריקוד חושני על דשא ירוק ליד המחסן. אני נותנת הכול, אוברולים משלוש עד שש, עגלה, מיטה מעוצבת, צעצועים, שמיכות וחיתולי בד דהויים.
הרולטה של החיים מסתובבת במהירות אכזרית. אני יכולה לתת יד רק לשתי בנותיי, יד לכל ילדה, להחזיק שלא תיפול ותסתחרר כמו כדור כסף קטן, שנחבט בדפנות הרולטה הצבועות בשחור ואדום.
פסח 2013 אני והוא מרוקנים את המחסן, זורקים אחד על השני נעלי טרום הליכה ובובות פרווה מפחידות, יוצאים לחרות, מתכננים בילוים רומנטיים, בלי שאף אחד יופיע מאחורי הדלת עם קקי בטיטול ויבקש מים, מתכננים חופשות בלי מגבונים בתיק, מתכננים חיים של זוג שמספיק לו שניים.
שם, יחפה, בחצר ביתי ,בפסח 2013 אני רוקדת בשמש אביבית את ריקוד חרותי, בזמן שילדי השלישי כבר חודשיים רוקד בסוד ברחמי.
כשגילינו, שנינו נזלנו המומים לאורך הקיר, לשנינו לקח יותר משנתיים לקום, איך אנשים עוד עושים רביעי? זה נס רפואי או לידת ישו לפחות, מה, הם שקלו אורגזמה מול שינה, השינה פעם אחת הפסידה?
אז למה לעזאזל כשעזרתי לה לקשור היום את המנשא, הסנפתי בסתר את שיערו הרך של תינוקה, למה נפשי נטפה געגוע לילד קטן קשור בבד לליבי. הטבע לא מחובר לחדשות, לאינסטינקט אין גישה לחשבון בנק, שדי הריקים מחלב לא יודעים מי זאת קריירה.
היום הרולטה מהירה מתמיד, היום הצבעים הופכים למריחה, היום אני יודעת לעשות ג'אגלינג עם שלושה כדורים, זו מיומנות מתישה וסיזיפית, היום אני מסניפה בגעגוע ונותנת ישר, בלי לשים במחסן