אומץ
אומץ – להישכב ערומה ורטובה אחרי מקלחת, על רצפת חדר השינה. להישכב ולתת לחול ושערות חתול להידבק. ואז להתחיל לזחול עמוק מתחת למיטה, לשדה מוקשים של גרביים פרודים, גלילי אבק ומוצץ . להושיט את היד ולהימתח למטרה. כי התחת הענק לא מאפשר להתקדם יותר, מפני שגובה המיטה סטנדרטי והתחת מזמן כבר לא. המטרה היא משקל דיגיטלי קטן, שפעם רתח מרוב שימוש ועכשיו התכסה במעיל אפור עכבר שרק הזמן יודע לייצר. למשוך את המכשיר לאור החזק, שהצג ימצמץ מסונוור ויפתח אפסים, להעיף ממנו את האבק ביד בטוחה ובגרב קשה .ואז לעלות. לעלות ולא לנשום. לעצור את הנשימה כמו כשמטוס נכנס לכיס אוויר, לעצור את הנשימה כמו ברגע של הבנה שהנשיקה הראשונה זה עכשיו, לעצור את הנשימה ברגע שבו עומדת אישה גדולה, ערומה ואדומה מרוב מאמץ, על מלבן קטן שמרסק תקוות בפעם אין ספור, בבוקר בחדר-השינה .
אומץ זה להסתכל על הצג הקטן ולהבין שבמרתון בן חודשיים של רעב, ספורט, כתיבה וניסיון לאהוב את הגוף, כבר חלפתי על פני סימן דרך של 95 קילו.