"בריטון מצוייר"
טילון או כוס, עם ציפוי או ערומה, בטעם וניל או ריבת חלב;
גלידה היא בהחלט המלכה שאני לגמרי לא עומדת בפניה; אני נופלת לרגליה, מורידה בסגידה את הראש, בכל שעה מוכנה להשתטח אפילו על משטח דביק ומלוכלך. אני מוכנה לצאת לקור או לחום לוהט, רק כדי להרגיש אותה נמסה בפה ומחליקה פנימה כשהיא הופכת שוב לשמנת מתוקה מהחום של תשוקה עמוקה שיש לי אליה.
כשהייתי ילדה אבא צצקין היה קונה לי גלידה .פעם בשבוע אבא צצקין לקח שיעורי פיתוח קול וכחלק מבניית עתידי המתוכנן הוא גם רשם אותי לשיעורי ציור, שלוש קומות מעל כיתתו. למדנו במרכז תרבות "סוקולניקי", מרחק של שעה נסיעה מהגן שלי. בשעה הזאת אבא צצקין תמיד נתן מונולוגים ארוכים, כל משפט שלו היה מכניס אותי פנימה לתוך הריפוד. התחננתי שהמושב המאובק יחביא אותי, יגן עלי, שיספר לי משהו או יצרח שיר חזק, רק שלא אשמע את אבא צצקין מחנך אותי בדרכו העקומה. אלה שנים שאבא צצקין הכי אהב אותי. אז דעתי עוד הייתה רכה והוא קיווה לעצב אותה לפי השקפתו; רצה שאגדל כדי להעריץ אותו, שאתפעל מכישרון הצילום שלו ומיכולת עסקית ווירטואוזית, שאתגלגל מצחוק כנה ואוהב מכל בדיחה מרופטת; גם כשאוהב גבר אני אשים אותו במרחק, איפה שהוא אחרי צצקין עצמו. אני הייתי בת שש והוא ניבא לי עתיד של ציירת מפורסמת שתכין ריבות וחמוצים, שתשב בבית ותלד לו נכדים רק ממין זכר.
בבית התרבות סוקולניקי, אבא צצקין היה מלווה אותי עד למדרגות מתכת לולייניות שהובילו לסטודיו ללימודי ציור. עם כל מדרגה, הריח של הצבע היה מפתה יותר, הבטיח חופש ומשחקי דמיון. אהבתי לצייר שם. הייתי מלקקת בסתר את צבעי המים על בסיס דבש; רק שם בחדר החם, מואר באור ניאון חזק הייתי באמת בת שש.
אחרי השיעור רצתי לכיתת פיתוח הקול. שם זכיתי לראות את אבא צצקין עומד ליד פסנתר כנף שחור ושר בקול בריטון אריות באיטלקית. הוא לא הבין מילה, אך מתח את פרצופו המגולח למרחקים שלא היה מביישים פנטומימאי מפורסם. הוא עמד כמו תמיד בחולצה צבעונית, מכנסיים צמודים ונעל נעליים עם עקב בגובה מקסימאלי שייצרו לגברים.
אחרי השיעור אבא צצקין היה קונה לי גלידה. הייתי בת שש, הוא היה לוקח אותי לבית קפה ליד בית התרבות סוקולניקי ומזמין שני כדורי גלידה לי וגם לעצמו. היינו אוכלים מגביעי מתכת גבוהים.
אני ניסיתי להיות כל מה שהוא רצה והוא ניסה לתת לי כל מה שאף פעם לא היה לו.
Comentarios